אז הסיפור שלי מתחיל כאשר תחום הספורט בכלל לא היה אצלי בקטגוריה, ילד רזה,

כאשר המשקל המרבי אחרי בטן מלאה היה 60 קילו, הכל התחיל כאשר אני חייל וארבע

חודשים ליפני השחרור, עברתי שני תאונות דרכים בהפרש של חודש, התאונה השנייה

הייתה הכי אכזרית, הנהג איבד שליטה על המשאית ונפלנו מצוק של בארך 6 מטר,

באותם רגעים התחדשתי בשני פריצות דיסק בגב תחתון שפגעו לי ישירות בעצבים,

מאז סבלתי במשך שנה וחצי פגיעה משמעותית ברגלים, לא יכולתי ללכת, לא יכולתי לישון,

לא יכולתי סתם לעמוד, כל השאיפות שלי והחלומות שלי קורקעו עד להודעה חדשה ועזרה

ממשרד הביטחון הגיעה אחרי שנה וגם זה אחרי מלחמות וועדות רפואיות שלא היה לי קל

לעבור במצבי, בינתיים ההתקפי פריצת דיסק היו עוברים לחודש ואז שוב מתקיף אותי

לחודשים שלושה נוספים, הייתי כל כך רזה וחלש שכל אפצ'י הכי קטן היה משבש את הכל,

לא יכולתי לרדת יותר נמוך מזה, כאילו לקחו לי את החופש לטייל עם חברים לצאת לחופשות,

או סתם לצאת בערב, רק תרופות משככות כאב ולשבת בבית ולא לזוז, לאחר שכבר התחיל

להתבהר לי שככה אני הולך לחיות כל החיים, החלטתי לשנות משהו, וזה השלב שעדיין

לא ידעתי בדיוק מה, אבל אין מצב שזה הולך להיות שיגרת חיי.
באותו זמן כבר קיבלתי טיפולים פזיוטרפים והידרוטרפיים בבית הלוחם דרך משרד הביטחון,

בנוסף ליווה אותי אורתופד ממוכה שהייתי פוגש כל חודש בארך,

האורתופד בכל מפגש דאג להסביר לי בדיוק את מה שיש לי ובשלב זה הוא כבר התחיל לדאוג ולהגדיר לי יותר לעומק איך לתפוס את עצמי בידיים ולצאת מרצף ההתקפים האלה שלא עזבו אותי במשך שנה וחצי זה כבר ההתקף האחרון, בו הוא ביקש ממני לתפוס את עצמי בידיים ולהתחיל להתאמן נכון בחדר כושר וכאן הוא פירט והסביר- כאשר אני אנפח את מסת השריר שלי סביב זוקפי הגב, שרירי הבטן, חגורת האגן ועוד שלל מיצבי עמוד שידרה, אני בעצם יכול להפחית את ההתקפים לאפס, "כאילו הפריצה כבר לא  קיימת שם יותר".
משם כל תהליך השיקומי העצמי שלי התחיל, יש לציין שהתהליך לא היה קל במיוחד, קודם לכן, נאלצתי לחכות שאותו התקף יכלוף, כל מי שיודע מה זה התקף של פריצת דיסק יודע, שברגע שיוצא בלט הגוף לא מכיר בו כחלק מהגוף ובמקום פועל להסרתו, הסרת הבלט מתבצעת בדלקת מקומית שמפרקת את החתיכה, כאשר תהליך נוראי שכזה נמשך לתקופה של חודשים במקרה הטוב.
אז לאט לאט אני חוזר לעצמי מאותו התקף, ונשבע שזה ההתקף האחרון, ידעתי שאני לא שורד שוב שלושה חודשים כאלה, זה התחיל בפזיוטרפיה בבית הלוחם, שם התחלתי לשאוב מידע בנושא האימוני כושר ובאותה דרך התחלתי ללמוד טכניקה וכמה שהיא חשובה בכל תרגיל, דיוק ועבודה נכונה עם כיוון סיבי השריר, המטפלת בבית הלוחם בכל תיפול התחילה להבין שאני בא לעשות שינויי משמעותי, והתחילה לעלות שלב ולעבוד איתי חזק על שרירי הבטן וזוקפי הגב, בנוסף העשירה אותי בהמון ידע הנוגע גם בחדר כושר, הייתי  מתודרך מכל הכיוונים, היו מפגשים שלא יכולתי לעשות כלום והיו מפגשים שהייתי בא טעון לשינויי מידי, באותו זמן אני נרשם לחדר כושר ומתחיל ללמוד על המכשירים ומתחיל לאט לאט ללמוד תכנית את התרגילים, הייתי חופר המון למאמנים ולפיזיותרפיסטית שלי.
על בשרי גיליתי לבד איך עושים אימון נכון , הכל צף לי בראש כאילו אני מתאמן שנים, הייתי מוצא את ההיגיון לבד בכל תרגיל ומוודה שהבנתי נכון מול המאמנים, זו הייתה תקופה דיי לא ברורה עם המון הפסקות, ירידות ועליות, האם אני עושה דבר נכון ומשמעותי? או אולי אני בכלל פוגע בעצמי יותר!, אבל משהו בי המשיך כי דרך אחרת בטוח שאין....., "תרופות זה לא התרופה למצב שלי", זה כבר היה לי ברור.
משם התוצאה התחילה להגיע, התקף מהסוג המפחיד והנורא לא חזר וכל פעם שהיה סממן להתחלה של התקף, מיד חיזקתי באימונים שפיתחתי במהלך כל תקופת השיקום, תרגילי מתיחות נשימות ועבודה אגרסיבית על השרירים מנגד, והכול היה נרגע תוך מספר ימים בודדים, התמדתי לשמור על אמונה, התקפים מהסוג הזה היו צצים לפרקים עד שנעלמו לגמרי, בינתיים עליתי המון במשקל , מסאת שריר ושומן יחד, תוך 10 חודשים התחדשתי ב 30 קילו נוספים, שרירים נוספים התחילו להיכנס לתוכנית האימונים שלי והתאהבתי לגמרי, יחד עם ידע נרכב שלמדתי עם הזמן בתזונה, חיטבתי את עצמי והשאלתי 8 קילו מהשומן שהצטבר, פה גיליתי שאני בשליטה מלאה מבחינת ידע עם זה באימון ועם זה בתזונה, ירדתי ועליתי קרצוני, שמרתי על כושר ואף פעם לא התפזרתי יותר מידי, ידעתי להציב את הגבול כי הפריצת דיסק לא נעלמה, היא עדיין שם, מחכה לרגע שאני יהיה קצת חלש והיא תדע להכות בי כמו שהיא יודעת, ברור לי שאני לא ייתן לזה יד, האימונים הם חלק ממני, עד נשמתי האחרונה.
בנוסף אני בוגר של וינגייט, שם בחרתי לחזק את הידע שלי בתחום הכושר והתזונה.
היום אני מנהל פרוייקט כושר של אריות המתואם אישית לכל מתאמן והמטרות שלו, יעוץ תזונתי ועוד..
עבורי זו שליחות להביא בנדם לתוצאה ולהשאיר אותו בתחום הכושר, ללמד אותו כל מה שהוא צריך לדעת בכדי להמשיך בתחום לבד, לאורך חיים בריא יותר.